סיבות להטרדה מינית והפקת לקחים לאומית 

א. סיבות
מהן הסיבות העיקריות להטרדה המינית שחשדות בגינה מועלות בשנה האחרונה בקצב הולך וגובר. לבטח, חלק מהאירועים - נכון. אבל למה זה קורה?
לדעתי, התשובות הן הפשוטות ביותר. אין צורך להתחכם יותר מדי.
הסיבה הראשונה היא הרגל. מישהו הזיז את הגבינה ולא טרח להודיע לנו, הגברים.
כמו שאמר פעם ספירו אגניו, סגן נשיא ארצות הברית, כשנתפש בעבירת מס.
בכל פעם שמישהו מפעיל תקנה חדשה במלוא העוצמה, הראשונים תמיד מופתעים.
הם היו שבויים בהרגלים קודמים ופתאום. עצירת פתע. שריקה לעבירה. הם לא הספיקו
להתארגן למצב החדש. זה למצב בו ארבעה כלי רכב נעים במהירות זהה והשוטר עוצר רק את
הראשון. למה דווקא אני, תוהה המסכן. לבטח הייתם אי פעם בסרט הזה. אל דאגה. אנחנו
הגברים נתארגן למצב החדש.
הסיבה השנייה, ממש אלמנטארית. אנחנו עדיין מוקסמים מכן. אתן נורא יפות, בכל גיל.
ואנחנו, איך לומר, לא יודעים איך לבטא את רחשי ליבנו. הדבר דומה למערכון הקלאסי של
דן בן אמוץ בו הוא מביע את אהבתו לילדה הכי יפה בכיתה באמצעות שריפת צמתה. חוץ
מזה, אנחנו כל הזמן חומדים את מה שבטווח עיננו. והרצון שלנו, כמו הרבה ישראלים,
גבוה בשלוש קומות מהיכולת השיפוטית שלנו. אבל אל דאגה. אנחנו נתארגן גם לזה וההפרש
בין הקומות - יפחת.

ב. הפקת לקחים
הרבה עקרונות נרמסו בתרחישים של השר רמון, ובעיקר של הנשיא, קצב.
למשל, בדיני הראיות. לא מספיק לומר: אישה אחת אמרה, בכל תרחיש. אפילו בתרחיש של פשע הרבה יותר חמור - רצח - זה אינו מספיק, כידוע. כי מול אמירת המתלוננת, ניצבת
אמירת הנשיא. ואם אין ראיות מוצקות, ולא נסיבתיות. אז הפשע לא הוכח.
דוגמא אחרת, מוזרה עוד יותר בעיניי, היא החובה, כביכול, של ה"נאשם" להפריך את
ההאשמות שנערמות מולו, במקום שהתביעה תידרש להוכיח את טיעוניה.
פעם, כשלמדתי משפטים, הכלל היה שאדם הוא בחזקת חף מפשע אלא אם ההאשמות מולו הוכחו.
האומנם משהו השתנה? למה אף אחד לא מספר לי?!
והדבר השלישי, היא הקלות בה ניתן להדיח מכהונתו כל נושא משרה. המצחיק הוא שככל
שנושא המשרה בכיר יותר כך קל יותר להדיחו. המוטו שלנו כלפי נושאי משרה בכירים
הוא: "אסור שתהיה עננה, ולו קלה, מעל ראשו". גם אם מדובר בגשם מלאכותי. קטע מביש
אחר הוא שרמת האמון שאנו מייחסים למוצא פיו של שר נכבד או אפילו נשיא המדינה שלנו ?
נמוכה ביותר.
"אני לא מתארת לעצמי שאישה צעירה תעליל ס-ת-ם על הנשיא. כנראה שיש דברים בגו" אמרה
ידידה שלי, כששאלתי למה היא בוחרת להאמין לאישה (או גבר) אלמונים, שמעולם לא שמעה
עליהם, מאשר לנשיא המדינה, הסמל שלנו. כמה נמוך מעמדם של עובדי הציבור הללו.
אפשר לומר שמראש אנו חושדים בכל פקיד, שר או מנכ"ל בכיר ורק ממתינים לשמועות
שיאמתו זאת. ואז נוכל לומר: "ידעתי!".
אם כך, זוהי נקודת התורפה של המשרה. ברגע שבעל המשרה יעשה, במסגרת תפקידו, מהלך
שנוי במחלוקת, או יפריע למישהו מסיבה עיסקית או פוליטית, יופעל חומר הנפץ במטען
הצד, ונושא המשרה ישקע מיד בעיסוקי מגננה על המוניטין שלו, שעד לפני חודשיים נחשב
בעיני הציבור למוניטין תקין.
לבטח זה מלמד משהו עכור גם עלינו, כמדינה פזיזה שממהרת להצביע באצבע על כל סמל
ואישיות ולצווח: אשם!
***
לשלוש התופעות הללו, במסגרת הפקת הלקחים, יהיו שלוש השלכות קריטיות:
הראשונה, כל אישיות בעלת יכולת מוכחת בתחום הצבא, האקדמיה, התעשייה, הספרות, העסקים, תדיר את רגליה מתחום הפוליטיקה הציבורית. שם החשיפה לנושא ההטרדה היא
בעצימות הכי גבוהה. למה לאלי הורוביץ, למישאל חשין, לאיתן ורטהיימר ולאחרים, שאתם
יכולים לנקוב בשמם, להצטרף לממשלת ישראל כדי לעשות טוב למדינה בתחום בו הם מומחים?
אין פרגון, אין גיבוי, השכר מגוחך, היריבים ברמה בינונית וכעת נשקפת גם סכנה לשם
הטוב. לא כדאי. סיכון גבוה. אני - בחוץ.
התוצאה האבולוציונית תהיה: הנצחת הבינוניות ברוב המשרדים.
***
השנייה, בטווח הארוך יותר, אנו מבזים את עצמנו. איך לדעתכם נראתה האומה הצרפתית
בתקופת המהפכה כאשר שקדה להוציא להורג את כל מנהיגיה. מי שלא הוצא להורג בגל
הראשון, הוצא בגל השני. אנחנו די דומים להם. כשאנו כועסים, אנו משמידים את כל מי
שנמצא בתפקיד. ומי שמתבונן עלינו בעולם - מה חושב?
חישבו נא לרגע, אם הנשיא של ישראל אשם, שר המשפטים של ישראל אשם, ראש הממשלה
לשעבר, שרון - אשם, אולמרט, פרץ וחלוץ - אשמים, צחי הנגבי - אשם, ברק - אשם, מזמן.
את דעתנו על נתניהו - כבר אמרנו. את לפיד ולהקתו הדחנו בבחירות רק לפני חמישה
חודשים. אז תגידו לי מי נשאר? מיהו הגולם שנותר במעגל חוץ מאיתנו הבוחרים?
***
השלישית, במישור המיידי המתמשך. במיקומן של נשים אצל בעלי תפקידים. זו איננה נקמה.
זהו פשוט אמצעי זהירות. למה לנו לקחת סיכונים. הרי "המתלוננת הפוטנציאלית", להלן
ה, עלולה לומר, אם אעלה את חמתה או לא אמלא את רצונה, גם אם זה לא קרה - שאני
עשיתי כל מיני דברים ואז, עליך להפסיק את עבודתך ולהתכונן למשפט ארוך ויקר, או
אולי לשלם לה "דמי לא יחרץ", ולתת לזה שם אחר: פיצוי..ואולי קידום..
ומהי המשמעות? אני מבטיח לקוראים שמספר העוזרים מסוג זכר יעלה פלאים בזמן הקרוב,
ככל שיתרבו הפרשיות של הטרדה מינית. נשים תורחקנה יותר ויותר מהמעגל הראשון, הסמוך
יותר לבכירים.
דבר נוסף שיתרחש לבטח, להשלמת אמצעי הזהירות, יהיה הביטוח למימון הגנה משפטית
במקרה של טענה, כביכול, להטרדה או למעשה מגונה או לפגיעה בכבוד.
לא מאמינים? חושבים שאני מגזים? הרכיבו משקפיים וצפו במתרחש. ההצגה הכי טובה בעיר
עומדת להתחיל.